<h1>תמים דעים להראב"ד סימן ר"ה</h1>
<h2>דף קעד.</h2>
תשובת שאלה לרב אלפס ז"ל. הוו יודעין שזה שאמרה ההלכה אין נזקקין לנכסי יתומים (ערכין כ"ב) אלא אם כן רבית אוכלת בהם כו' לא נאמרה על כל פנים. שהרי רב אשי הוציא מן הכלל תנו שדה זו ומנה זו ועל השאר אין נזקקין. הלכך רואים אם במתנה אמרתיו או כיוצא בו נגבה אותם וכיוצא בו אמרינן (שם) יתמי דאכלי דלאו דידהו ליזלו בתר שבקייהו אלמא ביתומים קטנים ואפי' אמר תנו שלא בבית דין מוציאין וכי תימא שאני התם דאיכא שטרא הכא נמי הא איכא שטרא. ועוד כתב רבינו האי גאון ז"ל בתשובת שאלה ונתן כלל לדבר ואמר דכל היכא דחייב מודה (שם) או אמר תנו אי נמי שמתוה ומית בשמתיה (שם) או תוך זמן גובין מן היורשין אפי' בעל פה ואילו בפני בית דין או ביתומים גדולים לא (קאי) [קאמר] אלמא לא שאני לן בין יתומים גדולים לקטנים ובין בית דין לעדים. וכן כתב רבינו שמואל בבבא בתרא בפרק גט פשוט (ב"ב קע"ד.) כמו שכתב רבינו האי גאון ולא פליג בין יתומים ליתומים ובין ב"ד לעדים אלמא מלתא דפשיטא וברירא הוא דכל היכא דאמר תנו נותנים ואפי' בעדים ואפי' ביתומים קטנים כ"ש הכא דאיכא שטרא. וכתב רבינו שי בר חמוה דר' ירמיה קטן הוה טרק גלא (דלא) [דלת] פתח אביו סגר ולא הניח ליכנס. לפי שהיה ר' ירמיה רוצה להחזיק בה. וכתב הרב רב יצחק ב"ר אשר הלוי ז"ל אלא מוציאין מידו של תינוק מפני שתקף בעבדיו וירד לתוך שדה חבירו דחבירו אין צריך לעדות שהרי כל העולם יודעים דלא קיימא ארעא בחזקה דאבוה ולכך מוציאין אותה מידו בלא עדות. ולכשיגדיל אם יש לו עדים שמכרה לאביו יביא עדים ונראה שהוא צריך ראיה להוציא ואם זה רוצה להביא עדים בקטנותו גם זה יכול להביא ראיה שאינה שלו דאם מקבלים עדים לזה כמו כן לזה. מיהו בר חמוה דר' ירמיה דטרק גלא באפיה שהחזיק תינוק עצמו ולא הניחו ליכנס דעכשיו אין ר' ירמיה יכול להוציא מידו אלא בעדי חזקה דאין מקבלין עדים שלא בפניו. אבל אם היה ר' ירמיה דר באותו בית אם בא להוציאו לא היו מוציאין בשביל תביעת קטן. ואע"ג דידעי' מעולם דבית זו בחזקה דאביו קיימא. משום דעכשיו ר' ירמיה אין צריך להביא ראיה. שהרי הוא אינו מערער אלא מוחזק בבית וזה מערער עליו ולכשיגדיל ויתבענו לדין (או) [אז] יביא ראיה שהחזיק בחיי אביו או לאלתר על ידי אפוטרופוס אם ירצה הקטן. וכבר נחלקו גאוני מלכות זו לומר שאע"פ שאין מקבלים לכתחלה אם קבלו יכולין לדון על פי אותו עדות.
